החלטה בתיק ת"א 34794-03-12

1.         לפניי בקשת הנתבעים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאותיהם.

2.         הרקע לתובענה הוא דירה שרכשה הנתבעת 2 מהתובעת לפני כ-10 שנים,  אשר לאחר רכישתה נתגלו בה בעיות רטיבות שהובילו את הצדדים להליכים משפטיים שונים ומערכת יחסים עכורה.

בתביעה שלפנינו טוענת התובעת , כי הנתבעים חברו יחדיו נגדה, הטרידו אותה , ופרסמו עליה לשון הרע במכתבים שהגישו נגדה למשטרה ולפסיכיאטר המחוזי.

3.         בבקשתם טוענים הנתבעים , כי לאחר שניתן לתובעת, בהחלטת כב' הרשם בן שלו, פטור מתשלום אגרת התביעה בשל מצבה הכלכלי הקשה ובשל היותה דלת אמצעים  - יש לחייב אותה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, אם תידחה התביעה.

הנתבעים 2-3 אף מציינים  כי התובעת אינה משלמת, מזה שנים, חוב פסוק וחלוט שניתן נגדה לטובת הנתבעת, חרף הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדה,  וכי קיים חשש כבד שאם תביעתה כאן תידחה  - לא יהיה להם מהיכן לגבות את הוצאותיהם.

4.         אשר לסיכויי התביעה נטען,  כי התובעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה , וכן כי המכתבים שבגינם טענה ללשון הרע נשלחו ביום 21.3.2005 למשטרה ולפסיכיאטר המחוזי , וככאלה, הרי שהם חוסים תחת ההגנה שבסעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 .

5.         בדיון שהתקיים ביום 22.4.2013 חזרו הנתבעים על טענותיהם והוסיפו כי התובעת מטרידה אותם רבות , וכי מאז שנת 2002 ניהלה  התובעת  מולם למעלה מעשרה הליכים משפטיים.

6.         בהודעתם מיום 30.4.2013 הגישו הנתבעים רשימה של 21 הליכים משפטיים שהתובעת נקטה נגדם מאז שנת 2002,  בערכאות השיפוטיות השונות , וחזרו על דרישתם לחיוב התובעת בהפקדת ערובה בטרם המשך ניהול תובענה זו.

7.         בתגובה לרשימה השיבה התובעת כי חלק מההליכים שפורטו  הינם הליכים שנקטה נגד הנתבעים 3 - 2   למניעת הטרדה מאיימת,  אשר התקבלו לטענתה, וחלק נוסף מהרשימה אלה הם  הליכים שננקטו בעקבות פסק דין אחד שהנתבעת 2 פתחה בהליכי הוצל"פ.

אשר לנתבעת 1 השיבה התובעת , כי זו אינה יכולה לבקש את הפקדת הערובה בשעה שתלוי ועומד נגדה תיק הוצל"פ פעיל בגובה 159,900 ש"ח לטובת התובעת.

8.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים , הגעתי למסקנה   כי יש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה, כתנאי להמשך  ההליכים בתובענה דנן.

9.         מלשון תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 עולה, כי הטלת ערובה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיה זו , באים לאזן בין זכויותיהם של שני הצדדים.

מצד אחד, זכות הגישה לערכאות של התובע , ומצד שני, זכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות סרק או לסבול נזק כלכלי אם התביעה נגדו תידחה והוא לא יוכל לגבות חזרה הוצאותיו.

ב רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח(5),865 (להלן - באסל) נאמר:

"הזכות לפנות לערכאות השיפוטיות היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה ... יחד עם זאת, הוסמך בית המשפט בתקנה 519 (א) לתקסד"א,  אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים."

10.        לעניין הרכיב הראשון, מניעת תביעות סרק -  יודגש, כי המבחן אינו סיכויי ההצלחה של התביעה, אלא מניעת תביעות כאלה שכבר בשלב הראשוני נחזות להיות בעלות סיכוי קלוש. זהו מבחן מצמצם , אשר במערך האיזונים נותן משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות.

לעניין הרכיב השני , הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע למפרע - לאספקט זה שני פנים:

האחד, נובע מהרכיב הראשון, דהיינו כאשר סיכויי התביעה קלושים , לכאורה, יש הצדקה להבטיח זכותו של הנתבע להחזר הוצאותיו. בנסיבות אלה, יש משקל לאיתנותו הכלכלית של התובע וליכולתו לשלם הוצאות הנתבע אם תדחה תביעתו.